אחד הנושאים החשובים ביותר, שמעסיקים יותר מכל מתגרשים טריים הוא הנושא של חלוקת המשמורת על הילדים המשותפים. על פי החוק הישראלי כיום, ברירת המחדל היא משמורת מלאה של האם והסכמה על הסדרי ראייה עבור האב, אך בפני כל הורה עומדת האפשרות לתבוע משמורת על ילדיו, משמורת שתהא משמורת מלאה או משותפת, הכל בהתאם לנסיבות המקרה. בשורות הבאות נסביר את המשמעות של המונחים משמורת, משמורת משותפת והסדרי ראייה, ונדבר על ההקשרים המרכזיים הנגזרים מהם.

מהי משמורת משותפת?

משמורת ילדים הוא מונח משפטי העוסק בהסדרת היחסים המשפטיים והמעשיים בין הורה ובין ילדיו.

המשמורת מגדירה למעשה את זכותו של ההורה לקבל החלטות עבור ילדיו, את חובתו לדאוג לצרכיו ואת זמני השהות של ילדיו עימו. ככלל, הורה משמורן יהיה ההורה שביתו הוא מקום מגוריהם העיקרי של הילדים. משמורת מלאה משמעותה שההורה בעל המשמורת המלאה הוא שיקבל את ההחלטות המרכזיות בחייהם של ילדיו, הוא שיהיה אחראי לילדיו והוא שישהה עימם רוב הזמן או כל הזמן במקום מגוריו שיהיה גם מקום מגוריהם העיקרי של ילדיו.

בהתאם לכך, משמורת משותפת הוא מצב בו מתחלקים ההורים שווה בשווה בכל היבטי הגידול של הילדים – הם שניהם זכאים לקבל את ההחלטות עבור הילדים בצורה משותפת, הם שניהם אחראים על הילדים בצורה משותפת, והם שניהם זכאים לשהות עם הילדים זמן שווה. מחקרים רבים מראים כי משמורת משותפת היא צורת הגידול האידיאלית לילדים להורים גרושים, ואך מודל זה אינו מתאים לכל הזוגות.

בכל מקרה בוחן בית המשפט, בסיוע גורמי הרווחה, את יכולתו של כל הורה לעמוד באחריות גידול הילדים, את הנסיבות המעשיות בשטח ובגילאים בוגרים גם את רצונם של הילדים עצמם, לפני שהוא מכריע בענייני משמורת ומעניק משמורת משותפת להורים הגרושים.

מתי נכון לקבוע משמורת משותפת?

ככלל, משמורת משותפת הוא המצב האידיאלי עבור הילדים, אלא אם ישנן סיבות ונסיבות ששוללות זאת, וישנם לא מעט מקרים בהם נסיבות אלה אכן מתקיימות. בכל בחינה של משמורת משותפת ובכלל, בוחן בית המשפט את טובת הילד כמטרה העליונה. לצד זאת בוחן בית המשפט גם את רצון ההורים ואת זכויותיהם הבסיסיותך כל עוד אינם שוללים את טובת הילד.

בהתאם לכך, משמורת משותפת מחייבת תנאים בסיסיים כמו מגורים קרובים של האם והאב (לא יותר מכ-30 ק”מ), יחסים סבירים עד טובים בין ההורים, סביבת מחייה נוחה לילדים בשני הבתים וכן הלאה. בהמשך לכך, נדרשת יכולת הורית של שני ההורים, יכולת לשהות עם הילדים בהיקף שעות סביר, יכולת להקדיש זמן ומאמץ לחינוכם וגידולם ויכולת להיות מעורבים בחייהם האישיים של הילדים.

מעל הכל, בוחן בית המשפט נסיבות שעלולות לשלול את האפשרות של משמורת משותפת, ובכלל זה הורה מתעלל, הורה בלתי כשיר, הורה המשתמש במשמורת משותפת בכדי לפגוע בהורה השני, בילדיו או בהתחייבויות כספיות כדוגמת מזונות, ילדים שמביעים חוסר רצון לגיטימי לחיות עם אחד ההורים וכן הלאה.

אחרי שאמרנו את כל זה, בכל מקרה בו הורה מעוניין לגדל את ילדיו בצורה שוויונית והילדים מעוניינים בכך גם הם, יש להורה את היכולות לעשות כן ואין חשש כי טובת הילד תיפגע בעקבות זאת, בית המשפט יתמוך בדרך כלל במתן משמורת משותפת לשני ההורים.

האם ניתן לשנות החלטה או הסכם משמורת?

בקצרה, החלטה על משמורת ילדים ניתנת לשינוי אך ורק אם הוכח שינוי נסיבות. ביתר פירוט, בית המשפט בוחן כל בקשה לשינוי משמורת על פי שלושה עקרונות מרכזיים:

  • טובת הילד – העיקרון המנחה שעל פיו יישק דבר. בית המשפט יפעל תמיד לטובת הילד, ועל פי עיקרון זה תיבחן גם כל בקשה לשינוי משמורת
  • סופיות ההסכם – כמו שלא ניתן לשנות כל הסכם אחר לאחר שכבר נחתם, גם הסכם משמורת הוא הסכם מחייב עד תפוגתו (עם הגיע הילדים לגיל 21)
  • שינוי נסיבות – לאורך תקופת הגידול של ילדים עד הגיעם לבגרות משפטית (גיל 18-21), יכולות הנסיבות להשתנות באופן שמשפיע על טובת הילד, ואם אינן משפיעות על טובת הילד, אז על זכותו ו/או כשירותו של הורה. קיומו של שינוי נסיבות נתון לשיקולו של בית המשפט ויכול לכלול מעבר דירה, שיפור במצב הכלכלי, שיפור במצב האישי, שינוי ברצון הילד וכן הלאה.

בהתאם לעקרונות אלה, ניתן לשנות החלטה על משמורת אם הוכח שינוי נסיבות כזה ששינוי מצב המשמורת יטיב עם הילד, או יטיב עם אחד ההורים בתנאי שלא נפגעת טובת הילד. את ההחלטה יקבל בית המשפט בסיוע חוות דעת של גורמי רווחה שיבחנו את המצב לאשורו, ויתנו את המלצתם, וזאת כאמור בתנאי, שההורה המבקש את השינוי הוכיח שינוי נסיבות.

מהי משמורת מלאה?

משמורת מלאה הוא מצב בו המשמורת ניתנת להורה אחד בלבד, שנחשב למשמורן על הילד. הורה זה מקבל את ההחלטות המרכזיות בחייו של הילד, אחראי על מילוי צרכיו ואיתו שוהה הילד את רוב זמנו. במקרה של משמורת מלאה, יכול ההורה השני לראות את הילד במסגרת הסדרי ראייה מוסכמים.

על פי חוק חזקת הגיל הרך בישראל, משמורת מלאה על ילדים עד גיל 6 ניתנת אוטומטית לאם, אם כי האב בהחלט יכול לתבוע משמורת משותפת ואף מלאה, בכל שלב, ובתנאי שהוכיח כי זוהי טובת הילד.

מזונות ילדים במשמורת משותפת

על פי החוק בישראל, האב הוא שאחראי על מזונות ילדיו עד הגיעם לגיל 15, ומגיל 15 עד 21 ישלם מזונות מדין צדקה. בפועל, מחייבים בתי המשפט בישראל את האב בכל מזונות ילדיו. במקרים של משמורת משותפת, נהג בית המשפט להפחית במעט ממזונות האב, מתוך הכרה בכך כי גם האב מגדל את ילדיו וחלות על הוצאות רבות על ילדיו מעבר למזונות. הפחתה זו יכלה להיות בכל היקף בין 5% ל-25% מסך המזונות, כשלעיתים לא ניתנה הפחתה כלל.

כל זה נכון היה עד להחלטה שהתקבלה ביולי 2017 על ידי בית המשפט העליון (בע”מ 919/15), ולפיה במקרה של משמורת משותפת, יישאו ההורים בהוצאות גידול הילדים בצורה שווה. במילים אחרות, במקרה של משמורת משותפת, לא ישולמו מזונות על ידי אף צד לצד שני, כשכל הורה אחראי על מימון שהות הילדים אצלו, ובהוצאות המשותפות כמו הוצאות חינוך, חוגים, רב קו, טלפון אישי וכן הלאה, יתחלקו ההורים ביניהם בצורה שווה. יש להדגיש כי החלטה זו לוקחת בחשבון גם את הכנסות ההורים – אם ההורים משתכרים בצורה שווה פחות או יותר והילדים שוהים אצל שניהם בצורה שווה, יתחלקו ההורים בצורה שווה בהוצאות הגידול.

מהו הורה משמורן?

הורה משמורן הוא ההורה שניתנה לו המשמורת על ילדיו, ושביתו הוא מקום מגוריהם העיקרי של ילדיו. זאת להבדיל מאפוטרופוס – לכל ילד שני הורים, ושני ההורים מוגדרים כאפוטרופוסים של ילדיהם, כלומר, שני ההורים זכאים להשתתף בקבלת החלטות משמעותיות בחיי ילדיהם כדוגמת החלטות בנושאי בריאות וחינוך. ההורה המשמורן הוא ההורה שאצלו גרים הילדים דרך קבע, אך הוא מחויב להתייעץ עם ההורה השני בהחלטות משמעותיות וכן לאפשר להורה השני הסדרי ראייה של הילדים, לבקש אישור מן ההורה השני על מעבר דירה ליעד מרוחק או על נסיעה לחו”ל וכן הלאה.

מהם הסדרי הראייה המקובלים?

הסדרי ראייה מתקיימים כאשר ניתנת משמורת מלאה לאחד ההורים, ולא חלה משמורת משותפת.

הסדרים אלה נועדו לאפשר להורה שאינו ההורה המשמורן לראות את ילדיו, לשמור עימם על קשר ולשהות עימם בהתאם לרצונו עד לרמה שוויונית בין ההורים. הסדרי ראייה מורחבים הם בדרך כלל הסדרי ראייה שיוצרים חלוקה שווה או כמעט שווה בין ההורים. יחד עם זאת, בכל תיק גירושין נקבעים הסדרי ראייה שונים בהתאם לנסיבות. ישנם מקרים בהם ההורה שאינו ההורה המשמורן אינו מעוניין לראות את ילדיו יותר מפעם בשבוע או פעם בשבועיים, ישנם מקרים בהם הוא מעוניין לראותם פעמיים בשבוע או יותר, וישנם פעמים בהם הוא אינו מעוניין לראות אותם כלל.

בכל מקרה ומקרה, יצטרכו הצדדים להגיע להסכמה לגבי הסדרי הראייה, ואם לא אז בית המשפט יחליט על הסדרי הראייה. ככלל, הסדרי ראייה מקובלים הם הסדרים של לינת הילדים אצל ההורה שאינו משמורן כפעמיים בשבוע, וכל סוף שבוע שני, אך כאמור הדברים יכולים להשתנות מאוד בין מקרה למקרה, כשמול עיני בית המשפט עומדת תמיד טובת הילד.